<h1>פסקי הרי"ד — נדרים</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[נדרים נ"ד ע"א] הנודר מן הירק מותר בדילועין ור' עקיבה אוסר, אמרו לו לר' עקיבה והלא אומ' אדם לשלוחו קח לנו ירק מן השוק והוא אומ' לא מצאתי אלא דילועין, אמ' להן וכן הדבר שמא הוא אומ' לא מצאתי אלא קטניות, אלא שהדילועין בכלל ירק ואין הקטנית בכלל ירק, ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש, עיין במהדורא קמא.
[נדרים נ"ד ע"א] במאי קמיפלגי, רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאימלוכי עלה לאו מיניה, ור' עקיבה סבר כל מילת' דמימליך עליה שליחא מיניה הוא, וקימ' לן הלכה כר' עקיבה מחברו ולא מחבריו.
[נדרים נ"ד ע"א] אמ' אביי ומודה ר' עקיב' לעניין מלקות שאינו לוקה, תנן התם השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו השליח מעל, כיצד אמ' לו תן בשר לאורחים ונתן להן כבד, כבד ונתן להן בשר השליח מעל. פי' שהכבד אינו מין בשר, מאן תנא דפליג עליה דר' עקיב' רשב"ג היא, דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובראש וברגלים ובקנה הלב ובעופות, ומותר בבשר דגים וחגבים, וכן היה רשב"ג אומ' הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה הלב ובעופות, ואין צריך לומ' בבשר דגים וחגבים, וכן היה רשב"ג אומ' קרביים לאו בשר ואכליהון כבשר לעניין זביני לאו בר אנש.
[נדרים נ"ד ע"ב] אמ' שמואל הדין דמוסבר ואכיל בישרא דציפרא פרח ליביה כציפר', ותניא אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח, ותניא הקיז דם לא יאכל חג"ב עש"ב, פי' חלב גבינה בצים עופות שחלים בשר מליח, ודוק' עופות צלויין אבל שלוקין אינן קשין להקזה. אמ' אביי האי מאן דכייבן ליה עיניה לא ליכול דגים, והאמ' שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן, נונא סמך לעינא, ההוא בסוף אוכלא הן יפין.
